החלטה בתיק ד"מ 9494-11-12

לפני  בקשת הנתבעת (להלן - המעבידה) לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 27.6.13.

תקציר ההליכים עד כה

1.        ראשיתו של הליך זה בהגשת כתב תביעה בחודש 11/12 על-ידי המשיבה (להלן - העובדת) לחיוב המעבידה בסכום כולל של 8,748 ש"ח בגין פיצויי פיטורים ודמי הבראה.  בכתב התביעה נטען כי העובדת  עבדה כצלמת, וכי בעקבות סגירת סניף חיפה של המעבידה ומשכך הופסקה עבודתה בנסיבות המצדיקות חיובה של המעבידה בפיצויי פיטורים.

2.        דיון ראשון בתובענה נקבע ליום 17.2.13. במועד זה טרם הגישה המעבידה כתב הגנה, אלא בקשות להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שכן לטענתה עיקר העבודה בוצעה בתל אביב.

בבוקר הדיון הגישה המעבידה (הבקשה חתומה בחותמת המעבידה) בקשה לדחיית מועד הדיון. בבקשה נטען כי "בשל טעות אנוש סברה המבקשת כי הדיון נקבע לשעה 11:30", ולאחר שהוברר כי הדיון נקבע לשעה 10:30 לא תוכל להגיע לדיון. על אף שעד המועד שנקבע לדיון לא התקבלה החלטה בבקשה לדחיית הדיון - לא היתה התייצבות לדיון מטעם המעבידה.

3.        כתב ההגנה מטעם המעבידה הוגש באיחור ניכר, רק ביום 4.4.13, ולאחר שהעובדת טרחה והגישה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בבקשה להארכת מועד להגשתו, שהוגשה יחד עם כתב ההגנה, נטען כי "בשל מעברי משרדים ורא-ארגון במחלקה המשפטית נשמט מועד הגשת כתב ההגנה. בנוסף, בשל המעבר ואריזת המסמכים בארגזים, והעומס הרב והבלתי רגיל לא הוגש כתב הגנה במועד וזאת בשל טעות אנוש".

            בכתב הגנתה כפרה המעבידה בזכותה של העובדת לפיצויי פיטורים, אך לא העלתה כל טענה באשר לרכיב ההבראה. כן לא הועלתה טענה באשר לחישוב הסכומים שנתבעו והסכומים ודרך חישובם  אף לא הוכחשו.

4.        ביום 24.4.13 התקיים הליך גישור בתיק זה. לאחר שזה לא צלח התקיים דיון מוקדם בפני. מטעם המעבידה התייצבה עו"ד יצחקוב. לשאלת בית הדין באשר להיקף העבודה בתלאביב לצורך בירור השאלה בדבר הסמכות המקומית כמו גם נסיבות סיום העבודה, השיבה ב"כ המעבידה כי אין בידיה נתונים. כן נמסר בדיון כי אין בידי ב"כ המשיבה העתק מהסכם העבודה ומתלושי שכר, ומשכך לא ניתן היה לברר גם את סוגיית גובה השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיה של העובדת.

            באותו דיון, במעמד העובדת וב"כ ובמעמד עו"ד יצחקוב שהופיעה מטעם המעבידה,  נקבע מועד לדיון הוכחות ליום 27.6.13.

            באותה החלטה חויבה המעבידה בתשלום הוצאות בסך 1,000 ש"ח בגין אי התייצבותה לדיון שנקבע ליום 17.2.13.

5.        ביום 27.6.13, הוא המועד שנקבע לדיון הוכחות, לא היתה התייצבות מטעם המעבידה. משכך, במועד זה ניתן פסק-דין בהעדר התייצבות ועל יסוד האמור בכתב התביעה (להלן - פסק-הדין).

טענות הצדדים

6.        הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה ביום 29.7.13 ע"י ב"כ הנוכחי של המעבידה.  בבקשה נטען כי בשל "כשל טכני וטעות אנוש מצערת" שנבעו מחילופי ייצוג של המעבידה - לא היתה התייצבות מטעם המעבידה בדיון שנקבע ליום 27.6.13.

עוד נטען כי יש מקום לברר את הגנתה של המעבידה, לפיה אין העובדת זכאית לפיצויי פיטורים משום שהתפטרה, וכן כי הסכומים עליהם מבוססת התביעה, הן לגבי פיצויי פיטורים והן לגבי הבראה, אינם נכונים.

7.        מנגד, טוענת העובדת כי אין להיעתר לבקשה משום שהמעבידה נתלית בטענת "טעות אנוש" זו הפעם השלישית, ומשהבקשה לביטול פסק-דין מועלות טענות הגנה חדשות, שלא הוזכרו בכתב ההגנה, וזאת הן לעניין הזכאות לדמי ההבראה והן לעניין חישוב הסכומים.

דיון והכרעה

8.        תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות סדרי הדין)  קובעת את סמכותו של בית הדין לבטל פסק-דין או החלטה שניתנה שלא בפני בעל דין, וזאת בעקבות בקשה שתוגש לא יאוחר מ- 30 יום מיום שהומצא לידי בעל הדין פסק-הדין.

9.        משכך, ובהתאם להלכות הנוהגות בדיון בבקשות לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, שומה על בית לבחון שני עניינים, האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין, באופן שאם יתברר כי לא הוזמן כדין יש לבטל את פסק-הדין מתוך "חובת הצדק" או אם ימצא הסבר אחר למחדלו של בעל הדין שלא התייצב; והשני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק-הדין.

            אכן, לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט יש לייחס משקל רב, אך לצידה מוטל על המבקש את ביטולו של פסק-הדין הנטל להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט, וכי אכן קיים בסיס לכאורי להגנתו.